במאמר שכותרתו "מה עשוי להיות העובד השכיח ביותר על שוק העבודה", ג'ארד ברנשטיין קרא תיגר על טענה על המופע של דיאן רהם על ידי בראד סגור, סגן נשיא NFIB למדיניות ציבורית. מר סגור אמר כי רוב האמריקנים מועסקים בעסקים קטנים.
מר ברנשטיין צודק כי מר סגור הוא טועה. מעט יותר ממחצית (50.6 אחוז) מגזר פרטי כוח העבודה מועסק בחברות עם פחות מ -500 עובדים - הגדרת ה- SBA של עסק קטן. כמו כן, אם אתה כולל אנשים שעובדים מחוץ למגזר הפרטי, התעסוקה בחברות עם פחות מ -500 עובדים הייתה רק 39% מכוח העבודה האזרחי (ו -41% מהאזרחים המועסקים) ב -2008, השנה האחרונה שלגביה הנתונים על קטנים תעסוקה עסקית זמינים.
$config[code] not foundאבל, למרבה האירוניה, תיקון טעות אחת, ד"ר ברנשטיין מציג אחר. בתפקידו, כותב מר ברנשטיין, "מחקרים מראים שסטארט-אפים חשובים במיוחד מבחינת יצירת מקומות עבודה חדשים". זה מסתבר שלא נכון.
כפי שכתבתי כאן בשנה שעברה, חברות צעירות הן משחתות עבודה נטו. כפי שהסברתי בפוסט הקודם שלי, "מעשה של היווצרות המשרד מהווה את רוב היצירה נטו עבודה במשק. להפריד את היווצרות המשרד מן המבצע של חברות צעירות אחד מוצא כי חברות צעירות - אלה בגילאי 1-5 - מתברר להיות משחתות עבודה נטו. למעשה, הם הורסים יותר משרות נטו מאשר בחברות ישנות יותר ".
בעוד שהטיעון של העסק החדש - כמו המקור העיקרי - של עבודה - נטו - יצירה יכול לנוח על חפץ מתמטי - חברות קיימות יכולות ליצור ולהשמיד מקומות עבודה, אך חברות חדשות יכולות ליצור אותן - הנתונים עדיין שוללים. טיעוניו של ברנשטיין כי סטרט-אפים שורדים חשובים במיוחד ביצירת מקומות עבודה. לשרוד חברות צעירות לא ליצור מספיק מקומות עבודה כדי לפצות על אלה שאבדו על ידי גסיסה ומתכווצות חברות צעירות.
יתר על כן, הניצולים לא היו אפילו יוצרי עבודה במיוחד במיוחד כאשר הם הוקמו לראשונה. כפי שהראיתי במקומות אחרים, עסקים חדשים שמתו בתוך חמש שנים יוצרים יותר מקומות עבודה בהקמתם מאשר עסקים חדשים ששורדים חמש שנים.
הבלבול לגבי מי יוצר מקומות עבודה הוא אולי הסיבה לכך שמילטון פרידמן ראה בסטטיסטיקה של יצירת מקומות עבודה קטנים, בין המגרעות הגדולות ביותר המתוארות כ"עובדות "בדיוני המדיניות הכלכלית.
1
