היתרונות של תעסוקת המדינה

תעסוקה במגזר הציבורי כוללת עבודה עבור הממשלה ברמה ממשלתית או ממשלתית. משרות במגזר הפרטי נחשבות באופן מסורתי להציע פיצוי טוב יותר והטבות מאשר משרות ממשלתיות, אבל זה לא בהכרח המקרה. משרות המדינה והממשלה לא יוכלו להתחרות עם בונוסים פיננסיים העובדים במגזר הפרטי ליהנות, אבל הם מציעים אבטחה עבודה עצום והטבות ללא מס. לעובדי המגזר הציבורי יש גם את היתרון של מיקוח קיבוצי על הטבות באמצעות איגודי העובדים והתעסוקה. עובדי המדינה והממשלה נהנים מיתרונות והטבות רבים אחרים.

$config[code] not found

שכר

עובדי המדינה והממשלה משולמים בדרך כלל טוב יותר מאשר אנשים עושים את אותו הדבר במגזר הפרטי. לדוגמה, נהגי אוטובוסים בתחבורה ועובדי USPS משולמים טוב יותר מאשר נהגי אוטובוסים פרטיים ומעסיקים חברות דואר פרטיות, בהתאמה. עובדי המגזר הציבורי מקבלים גם עליות שכר טובות יותר מאשר עמיתיהם מהמגזר הפרטי, כי תוספות אלה אינן קשורות לביצועים אלא תלויים משך התעסוקה. כל עוד עובד המגזר הציבורי עומד בדרישות המינימום, הוא יקבל תוספת משמעותית מדי שנה.

ביטחון תעסוקתי

כאשר אדם מועסק במגזר הציבורי, היא בטוחה בביטחון של שמירה על עבודתה כל עוד היא רוצה אותו ופועל כעובד אחראי. במגזר הפרטי, הסיכוי לפיטורים גדול פי שלושה מהמגזר הציבורי. ביטחון התעסוקה הוא יתרון חשוב שמציע המגזר הציבורי למשוך עובדים מהמגזר הפרטי.

שעות עבודה

רוב עובדי המדינה לעבוד מסורתיים 9 עד 5 משמרת. עובדים פרטיים עשויים להיות נדרשים לעבוד שעות נוספות ללא תשלום שעות נוספות, בעוד העובדים הציבוריים משלמים עבור עבודה בשעות נוספות. במדינות מסוימות, עובדי המדינה והממשלה המקומית צריכים לעבוד פחות ימים בשבוע מאשר עובדים פרטיים.

פרישה לגמלאות

ליותר ממחצית העובדים הציבוריים יש אפשרות לפרוש לאחר 30 שנות שירות או לאחר גיל 55, כאשר כ -10% מהעובדים הפרטיים נהנים מהטבה זו. רובם המכריע (90%) מעובדי המדינה הם קצבת "גמלה מוגדרת" מובטחת, שהיא יקרה יותר מקצבת "התרומה המוגדרת" של הסקטור הפרטי, משום שאינה תלויה ברווחיו של אדם בעת עבודתו. מדינות מסוימות גם לספק ביטוח בריאות עבור עובדים בדימוס וכן פטורים ממס ללא תשלום.

יתרונות אחרים

גם העובדים הציבוריים מקבלים חופשות בשכר גבוה יותר מאשר עמיתיהם מהמגזר הפרטי - בממוצע, כ -10 ימים נוספים בכל שנה ו -1.5 שנים יותר במשך כל החיים. הם גם מקבלים כפליים ימי חופש אישיים. עובדי המדינה מקבלים בדרך כלל פיצויים נדיבים. לדוגמה, בחלק מהמדינות, עובדי המעבר משלמים שש שנים לאחר הפיטורין. עובדי המדינה נהנים גם מהטבות ששולמו ולא שולמו ללא תשלום ממסים פדרליים ומדינתיים.