היום עברתי על ההשוואה המסקרנת של נוברפרן בין יזמים ומנהיגים דתיים - שניהם בראשות האמונה.
$config[code] not foundלאחר שעבדתי עם בעלי זיכיונות פרל ויז'ן במשך שנים רבות לפני שפתחתי את העסק שלי, ההיסוס שלי לצאת החוצה לבד היה תמיד הפחד מפני הבלתי ידוע. הערצתי את רוח היזמות, את מרכיב הסיכון, וכן, את הגישה לכאורה של האמונה בעצמם שהם יהיו מוצלחים.
ביום ראשון שעבר, כששכבתי בחצר מכון צ'אוטאוקה, שמחתי לשמוע את הכומר הנודע, המחנך והדובר פיטר גומז. הכומר פרופסור פיטר ג 'יימס הוא שר המטביל האמריקאי מאז 1970 הוא שירת בכנסיית הזיכרון, אוניברסיטת הרווארד.
הדרשה שלו כינתה "מבצע מופרז." הוא התייחס לסיפור של הברית החדשה, שבו אישה שפכה שמנים יקרים מעל ראשו של ישוע. זהו סיפור תנ"כי ידוע שמלמד אותנו, בין השאר, על משחק באומץ, בלהט ובתשוקה, במקום להיות ביישן או ללכת למחצה או לעצור.
עם זאת, כפי שהקשבתי המסר שלו היתרונות של משחק עם פזרנות חשבתי על בעלי עסקים קטנים הרצון שלנו לבלוט בקהל. יש לנו תקציבים קטנים יותר, צוות תמיכה מועט או קטן, פחות משאבים עומדים לרשותנו, וכמו הוצאות כגון גז ובריאות להגדיל, ההכנסה הפנויה שלנו זמין עבור ביצוע הבדל הולך ופוחת מדי יום.
אבל זה עם מעשה של אמונה ואולי קצת exvagance כי אנחנו יכולים למעשה לעשות יותר גדול להתיז מאשר החבר 'ה הגדולים. אני נזכר במאמר של ברנט לירי לפני כמה ימים על דיוויד מירמן סקוט מסגיר מסמך 20 עמודים בחינם אשר הובילה הכנסות של 1 מיליון דולר. האם זה מעשה אקסטרווגנטי למסור מידע בעל ערך שאינו מצפה לתמורה? אין ספק שזה היה מעשה של אמונה.
כאשר אתה חושב "יזם" ו "ראוותני" דונלד טראמפ בהחלט עולה על הדעת. מצאתי מאמר שמציין את גורמי ההצלחה של טראמפ: אכזריות, תשוקה, אידיאליזם, תפיסה ואינסטינקט.
על פי הערות לאידיאליזם הסופר אוון קרמייקל מדבר על הפזרנות של טראמפ:
ארגון טראמפ הפך שם נרדף יוקרה, מפואר, בכיתה ופזרנות. זה לא היה ככה. זה היה ככה כי טראמפ לא פחד לחשוב על גדול, לעשות מה שלא נעשה קודם ובדרך שרבים אפילו לא יכלו לדמיין. היכולת שלו לטשטש את הקו בין פנטזיה למציאות עזר לדחוף את החברה של טראמפ לליגה מעל השאר.
באיזו דרך ראית יזמים יש מספיק אמונה בעצמם לפעול באומץ, עם exvagance? מה היו התוצאות?
10 תגובות ▼
