בשבוע שעבר, בישיבה של ארגון המספק מימון מראש לחברות הזנק עם פוטנציאל צמיחה גבוה, שוחחתי עם כמה יזמים על מאמציהם להשיג את סבב הגיוסים של "A" של קרנות הון סיכון וקבוצות מלאכים.
שוב, שמעתי את הימנעות משותפת של היזמים כי הם מתקשים למשוך משקיעים כדי לממן את החברות שלהם עד אחד המשקיעים הופך להיות מעוניין. אבל ברגע שמשקיע אחד הופך להיות מעוניין, רבים אחרים בקרוב לעקוב.
$config[code] not foundדפוס זה - ששמעתי עליו פעמים רבות - הגיוני לחלוטין אם תשתמש בפסיכולוגיה חברתית קטנה כדי להבין כיצד אנשים מקבלים החלטות לגבי השקעה בחברות סטארט-אפ. כאשר הדברים אינם בטוחים - אילו צמיחה גבוהה מיזמים חדשים בהחלט - אנשים מסתכלים על התנהגות של אחרים כדי להבין איך לשפוט את הערך של משהו.
הפסיכולוגיה החברתית של קבלת החלטות תחת אי ודאות נותנת לנו את הכלל הבא על איך משקיעים להבין אם לממן עסקים חדשים: אם אנשים אחרים חושבים מיזם חדש הוא השקעה טובה, אז זה. אם אנשים אחרים לא חושב מיזם חדש הוא השקעה טובה, אז זה לא.
העיקרון הפסיכולוגי שמאחורי התנהגות המשקיע מעיד על כך שמקבלי ההחלטות הציבוריים המעוניינים לעודד יזמות צמיחה גבוהה באזורם צריכים להקים "פוטמקיין וילג' ונצ'רס". על שמו של השר הרוסי שהקים כפרים מזויפים כדי לשטות בקתרין הגדולה, קרן הון סיכון בראשות הממשלה תביע עניין "מזויף" במימון חברות חדשות. כתוצאה מריבית מזויפת זו, קרנות ההון סיכון האמיתיות והמלאכים העסקיים היו מתעניינים ומממנים את החברות.
ברור, Potemkin כפר ונצ'רס לא יכול לקרות. לא רק שהמשקיעים יבינו מה מתרחש לאורך זמן, אבל ישויות ממשלתיות לא ירצו לעסוק בפעילות עם אתיקה מפוקפקת שכזאת.
אבל הרעיון של Potemkin כפר ונצ'רס ממחישה את הנקודה שלי. הרבה מה המשקיעים עושים כאשר מחליטים אילו חברות פוטנציאליות כדי לממן היא להסתכל על מה משקיעים אחרים מעוניינים להבין מה הם צריכים לממן. תהליך קבלת ההחלטות שלהם כולל הרבה יותר פסיכולוגיה קבוצתית וכלכלה הרבה פחות רציונלית ממה שרבים חושבים.
יזמים, משקיעים וקובעי מדיניות צריכים להכיר בפסיכולוגיה שמאחורי השקעה בחברות סטארט-אפ, ולא תמיד מנסים לתרץ אותה.
5 תגובות ▼
